<h1>פסקי רבינו יוסף הלכ' נותן טעם לפגם</h1>
<h2>דף עו.</h2>
שאלה ששאל ה"ר אליעזר ממגנצא לר"ת זצ"ל, יפרש לי אדני, קדירה אסורה שאינה בת יומה, שנתבשל בה היתר, וקיימא לן דנותן טעם לפגם מותר. אם חזר ובישל בה היתר אחר בו ביום. מי אמרינן כיון שהקדירה אסורה נותנת עתה בתבשיל השני טעם לשבח [ו]אסור, או דילמא כיון שהטעם לשבח מכוח השני בא אם כן טעם לשבח מכח היתר בא [ו]מותר. ועוד יפרש רבינו מההיא קדירה שאינה בת יומה מי בעינן מעת לעת [כדי לפגם]. או דילמא אפילו בישל בה איסור סמוך לחשיכה אם בישל בה לאחר שקיעת החמה מיד מותר, דגזירת הכתוב היא. הכל יפרש לי רבינו. תשובה, אשר שאל אחי על קדירה שאינה בת יומה שנתבשל בה היתר, אם נתבשל בה לאחר אותו היתר, היתר אחר. השני מה דינו. עד שאתה שואלני על השני, צא ושאל על הראשון אם נשתהה הקדירה אחר (דעתו) [ידיעתו] מהו. [אלא] כי פשיטא לך ראשון ביום או יומיים יעמוד דשרי כך הוא בתבשיל השני. וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה אפילו על ידי איסור. כל שכן על ידי היתר גמור. ועל קדירה בת יומא פירשו רבותינו דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומה. שלינת הלילה פוגמת התבשיל הנבלע בקדירה. ונראה לפי פירושם שאם בישל בה ביום ראשון לערב איסור, וחזר ובישל בו ביום שני לבוקר, דהוי פגם. ונראין דבריהם. שאין דרך לבשל בלילה בימים קדמונים, כדאמרינן גבי זמנים שקבעו בקריאת שמע ערבית בזמן שכיבה ככהנים וכעניים ובכל אדם, בשמעתא קמייתא דברכות [ב' ע"ב]. וזה שאסר להן הכתוב באותו שבישלו שחרית גוים איסורים אל יבשלו בהם ישראל היתר ערבית. אבל באותן שבישלו איסור ערבית דאתמול, יבשלו [היתר] שחרית דהיום מותר. ואע"פ שאין ראייה לדבר דלינת לילה קרי עיבור צורה כמו תבשיל שעיברה צורתו, כדאמרינן [פסחים ל"ד ע"א] תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. והדברים קל וחומר, אם האוכל מעבר צורתו בלילה, כל שכן איסור המובלע בדופני הקדירה. וגם הלשון מוכיח [ע"ז ע"ה ע"ב] דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומה, דהיינו שבישל בה שחרית. אבל שבישל בה אתמול לא אסרה. דהוה לי למימר "לא אסרה תורה קדירה אלא מעת לעת". דקים להו דלילה מפגמה [פורתא]. דכל בת יומא לא הוי מעת לעת. ובת יומא אפשר דלא מיפגמא פורתא מסתמא משחרית לערבית כדרך מבשלים. ואם באת להתיר מערבית ללילה הסמוך לו, אי אפשר, שהרי מספק יש לו לתלות שגם אותו אסרה תורה. אלא שלא הוזכר לכך אלא להווה, כדפרישית. ואפילו שיעור לילה כשהיית יום לא נתיר. כי מי יודע אם ענין הלילה גורם הפגמת הטעם תחילתה או סופה, כדאמרינן [פסחים מ"ב ע"א] גבי מים שלנו דבעינן נמי לינה, אע"ג דאיכא התם טעמא, הואיל והטעם מכוסה מבני אדם יש לנו לאסור לעולם כל קדירה בת יומה אם לא עמדה כל הלילה בלא בישול מותר, ולא בעינן מעת לעת. ועל דא אנא סמיך. והמחמיר תבא עליו ברכה. ויש לחוש מפני חסרון. ועל רבותיי ברכת טוב, ושלום.
